עיזבון – מהי המשמעות?

כאשר אדם נפטר מן העולם, רכושו יחולק בהתאם לדין הישראלי, או לפי רצונו של המנוח, וזאת במידה והמנוח, השאיר אחריו מסמך המבטא את רצונותיו ומקובל על ידי הדין הישראלי. מכאן, הרי שבמאמר זה נסקור: מהו הדין הישראלי (שהוא חוק הירושה, המהווה את המסגרת החוקית, בכל הנוגע לעיזבון), מהי ירושה על פי דין, אלו סוגי צוואות קיימות ומתי יוכרו על פי דין, וכן נסביר על דרך מימוש העיזבון, כלומר – קבלת נתח מהרכוש, לאחר מותו של אדם.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

המסגרת הנורמטיבית למונח עיזבון – חוק הירושה:

הדין הישראלי מגדיר את אופן חלוקת רכושו של אדם, כברירת מחדל, וזאת כאשר המנוח לא הותיר אחריו הודעה סדורה. כל הנושאים הללו, הנוגעים לירושות וצוואות, מעוגנים בחוק הירושה, התשכ"ה–1965 (להלן: "חוק הירושה"). בחוק הירושה, מוגדרים מהם אותם יורשים על פי דין (כלומר – ברירת המחדל החוקית), מתי צוואה תהיה תקפה ותקינה ואלו צוואות מותרות בחוק הישראלי, כיצד מממשים ירושה או צוואה, כיצד מתנגדים לה וכן אילו גורמים מוסמכים לקבל החלטות בעניין זה, לרבות תפקידו של רשם הירושות.

ירושה על פי דין:

סעיף 1 לחוק הירושה, קובע כי עיזבונו של המנוח יועבר ליורשיו על פי דין. על מנת להכיר מי הם אותם יורשים על פי דין, יש לבחון את האמור בסעיף 10 לחוק הירושה, שבו מתוארים מי הם היורשים על פי דין – אלו מוגדרים בן או בת זוגו של המנוח וילדיו, כמעגל ראשון. במידה ולמנוח אין בת זוג או ילדים, רכושו יועבר להוריו ולאחיו וכך הלאה במעגלי הקרבה. במידה והמנוח אדם ערירי, רכושו יועבר לאוצר המדינה.

צוואה על פי דין:

על פי חוק הירושה, צוואה היא  מסמך משפטי מחייב, שנערך ע"י אדם בעודו בחיים ובעל דעת, אשר במסגרתו הוא מצווה על חלוקת רכושו לאחר מותו, וזאת על פי רצונו האישי ולא בהתאם לחוק הירושה. את הצוואה ניתן לערוך באחת מהדרכים הבאות, כדלקמן:

צוואה בכתב – זו  הצוואה הנפוצה ביותר. מדובר בצוואה שעל המצווה (שהוא מותיר הצוואה), לערוך בכתב ידו, וכן עליו לכלול את תאריך עריכת הצוואה ולחתום על הצוואה.

צוואה בפני עדים – מדובר בצוואה כמעט זהה לצוואה בכתב. במקרה זה, הצוואה צריכה להיערך בפני עדים, גם היא בכתב, ועליה לכלול את תאריך עריכתה של הצוואה ואת חתימת המצווה. גם העדים צריכים לחתום על הצוואה, וזאת כראיה לכך שהיא נערכה בפניהם כדין. חשוב לציין כי אסור שלעדים תהיה זכות בחלוקת הרכוש.

צוואה בפני רשות – מדובר בצוואה שאותה מגיש המצווה לאחד מן הבאים: רשם הירושה, בית המשפט לענייני משפחה, או בית דין דתי (כמו למשל: בית הדין הרבני או השרעי). הם אלו אשר מעניקים תוקף לצוואה.

צוואה בעל פה – מדובר בצוואה שאינה שכיחה, המתקיימת רק בנסיבות שבהן המצווה נמצא על ערש דווי. להלן, התנאים לקיומה: (1) על המצווה להיות במצב רפואי (או אפילו להאמין בכך), שעשוי להביא לסיום חייו בטווח של מספר ימים – עד 30 ימים. (2) על המצווה לומר את צוואתו בעל פה בפני שני עדים. (3) על העדים לערוך זיכרון דברים לאחר הקראת הצוואה. (4) במועד קרוב ככל שניתן להקראת הצוואה, על העדים לפנות עם זיכרון הדברים לרשם הירושה, ולהפקיד אצלו את המסמך. (5) במידה והמצווה לא נפטר בתוך חודש מיום מסירת הצוואה, הצוואה לא חלה.

דרך מימוש העיזבון:

לאחר מותו של אדם, וכדי לממש את הירושה או הצוואה (תלוי בנסיבות), יש להגיש צו קיום. לאחר הגשת הבקשה, רשם הירושות יפרסם ידיעה אודות הבקשה, במתן לבחון שאין מתנגדים לבקשה (יורשים נוספים על פי דין, או צוואה עדכנית יותר, או לחילופין, ראייה לכך שהצוואה אינה תקינה). לאחר 14 ימים וזאת במידה ולא יהיו התנגדויות, יורה רשם הירושה על מתן הצו. במידה ויהיו התנגדויות, יועבר הנושא לדיון בבית המשפט, לבחינת ההתנגדות.

סיכום:

בכל הנוגע לעיזבון ודרך חלוקתו, קיים שוני מהותי, הנוגע בעיקר לנסיבות השונות – כלומר, האם יש צוואה או לא. גם במידה ויש וגם במידה ואין, יכול העניין להגיע לפתחו של בית המשפט, כאשר יהיו סכסוכים פנימיים או התנגדויות מצד כזה או אחר. אי לכך, בעת מימוש צו ירושה או צוואה, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה.