חטיפת ילדים – מה המשמעות?

דמיינו לכם שאתם גרושים ואתם מקיימים משמורת עם בן או בת הזוג, על ילדכם האהוב. הסדר המשמורת מתקיים למשך תקופה של שנה, שנתיים ואולי יותר. לפתע, ביום בהיר אחד, מחליט אחד ההורים, כי הוא לוקח את הילד ללא התראה מוקדמת, למדינה זרה. לדוגמא, הוא עוזב את הארץ למדינה זרה, משום שהוא מצא שם עבודה, שתטיב את מצבו הפיננסי. כעיקרון, הדרך לקחת את הילד המשותף, אשר מטופל על ידי שני הוריו בהסדרי ראיה, היא לפנות לבית המשפט ולבקש זאת. עם זאת, לצערנו יש אנשים שעושים דין לעצמם ובכך גורמים כאב וסבל רב להורה השני. מה ניתן לעשות במצב כזה? לשם כך קיימת "אמנת האג", העוסקת בסיטואציה של לקיחת ילדים מידי הורה, למדינות אחרות, ללא צו או רשות. על כך – נסביר בהרחבה במאמר שלהלן.

אמנת האג:

אמנת האג, שנחתמה בשנת 1955 (להלן: "האמנה"), היא אמנה שנחתמה בין מדינות רבות בעולם, במטרה להסדיר סוגיה שנוגעת להעברת קטינים ממדינה למדינה. כלומר – ליצור סדר דין, פרוצדורה וכללים ברורים, לסיטואציה שבה הורה אחד, לוקח את ילדו, בניגוד לדין או הסדר משמורת במדינה הרלוונטית, למדינה אחרת ובכך בעצם מנתק אותו מההורה השני. מטרות האמנה הן להבטיח החזרה של קטינים שהורחקו שלא כדין למדינה אחרת על ידי הורה אחד מהורה שני, וכן להבטיח את זכות המשמורת לפי הסכם או לפי הדין של המדינה שממנה נלקח הקטין. נוסיף כי גם מדינת ישראל חתומה על אמנת האג – נרחיב על כך בהמשך.

מהי חטיפת ילד לפי האמנה?

הבה ניקח שתי סיטואציות: האחת, היא סיטואציה שבה האב, בהתאם להסדר משמורת, לוקח את ילדו מאמו, כדי לבלות עם ילדם המשותף במהלך סוף השבוע. בפועל, האב לא מקיים את הסדר המשמורת, ובמקום להביא את ילדו בחזרה לחיק אמו בשעה 18:00, הוא מביא את בנו בשעה 21:00. הסיטואציה השנייה, היא סיטואציה שבה שני הורים גרושים מקיימים הסכם משמורת. ביום בהיר, האם מחליטה לעזוב את הארץ לצורך לימודים. היא עושה זאת ועוזבת, אך מעדכנת את האב רק בדיעבד.

מכאן, בשים לב לשתי הסיטואציות, נשאלת השאלה: מהי בעצם חטיפה של ילד, לפי האמנה? חטיפה הינה הסיטואציה השנייה, שבה מדובר בחטיפת ילדים בהתאם לאמנה, ואז האדם שנפגע (כלומר, ההורה שממנו נלקח הילד, או פגעו בזכות המשמורת שלו), יהיה זכאי להגיש תביעה לפי האמנה. בהתאם, הסיטואציה הראשונה שתיארנו, אינה סיטואציה של חטיפה. אומנם, האב אולי הפר את הסדר המשמורת, אך איחור של מספר שעות או הפרה קלה של הסדר המשמורת, אינם מהווים חטיפה לפי האמנה.

יישום האמנה במדינת ישראל:

כאמור, האמנה יושמה ואושררה במדינת ישראל. לצורך אשרור וקיום של אמנה בינלאומית, יש להחיל את הוראות האמנה על החוק הישראלי. כך נעשה בעניין האמנה, ובשנת 1991, חוקק בישראל חוק אמנת האג, (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א–1991 (להלן: "החוק"). החוק, בהתאם להוראות האמנה, מקנה לבית המשפט לענייני משפחה, את הסמכות לעסוק בכל תביעה של חטיפת ילד. בהתאם, אדם שנפגעה זכות המשמורת שלו, יכול להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, כאשר תביעות מכוח החוק, הן תביעות מיוחדות, עם סדרי דין מיוחדים ומהירים.

החזרת ילד חטוף – הפרוצדורה:

במידה ואדם נפגע בהתאם לאמנה ופנה בתביעה לפי החוק והאמנה, ובית המשפט אכן נעתר לבקשה, וקבע כי יש להורות על החזרת ילד חטוף לגבולות ארצו, הרי שלשם כך יש רשות מיוחדת בכל מדינה החברה באמנה. בישראל, היועץ המשפטי לממשלה, אמון על יישום, פיקוח וסיוע לפי חוק זה.לאחר קבלת פסק דין בהתאם לאמנה, יש לפנות למדינת המוצא. בהתאם לאמנה, מדינת היעד, שאליה הורחק קטין, צריכה לפעול לצורך מימוש פסק הדין שניתן במדינת המוצא. חשוב מאוד להיעזר בעורך דין משפחה, כאשר עולה הצורך לפעול בהתאם לאמנה.

מקרים שבהם קטין בסכנה:

חשוב להדגיש שלא בכל מקרה קטין יוחזר בהתאם לאמנה: האמנה והחוק בישראל המיישם את הוראותיה, קובעים שבמקרים שבהם קיים סיכון ביטחוני להחזרת קטין, או סיכון אישי לקטין, הרי שבית המשפט בישראל לא יורה על החזרת קטין למדינת המוצא.

לסיכום:

חוק אמנת האג והאמנה, נועדו להבטיח את זכויות המשמורת של ההורים, או זכויות ביקור בהתאם להוראות הדין בישראל או במדינה אחרת, בהתאם להסכמים משפטיים מחייבים. במידה וקיים קושי, או התרחש אירוע שנוגע להפרת הסדרי המשמורת, חשוב מאוד להיעזר בעורך דין משפחה בעל ניסיון.