לאחרונה, בני זוג רבים החלו להסדיר את ענייני הזוגיות בעזרת חוזים, דבר שבעבר היה מקובל בעניינים עסקיים בלבד. כיום, בשל האפשרויות המגוונות לאלטרנטיבות של תא משפחתי, כמו גם אחוזי הגירושין ההולכים וגוברים, החלו בני זוג, בצורה שקולה ועוד בזמן שהרומנטיקה קיימת, לערוך הסכמים המבטיחים את האינטרסים של שניהם, אם וכאשר יחליטו לסיים את הקשר.
מכאן, הרי שבמאמר זה נסקור מספר הסכמים הנהוגים כחלק מיחסי שיתוף בין בני זוג והם: הסכם טרום נישואין, הסכם חיים משותפים והסכם ממון. כמו כן, נעיר כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.
הסכם טרום נישואין:
הסכם טרום נישואים הינו הסכם שנערך בין בני זוג, לפני נישואיהם. זהו הסכם בעל תוקף משפטי, היות והשניים חותמים עליו ואף יכולים לאשררו בחתימתו של נוטריון או רשם נישואין ואז גם יוכלו להבטיח את תקינותו של ההסכם ומימושו, בבוא היום. במידה והשניים עורכים את ההסכם רק לאחר הנישואין, יהיה עליהם לאשרו על ידי שופט או רשם נישואין.
ככלל, הסכם טרום נישואין כולל שני חלקים עיקריים: החיים בהווה והחיים בעת פרידה (אם וכאשר). באשר לחיים בהווה כזוג נשוי, ההסכם יעסוק בדברים הבאים: התנהלות שגרתית במהלך חייהם המשותפים כזוג נשוי, עקרונות חשובים לשניים בהתנהלות החיים ויתכן שגם במשימות משותפות של בני הזוג. באשר לפרידה וההחלטות הנוגעות למצב שבו השניים מפרקים את הנישואין ופונים להליכי גירושין, ההסכם יעסוק בערכאה הרלוונטית לניהול ההיפרדות, מסלול בוררות, פנייה לעורך דין מוסכם, הסכמים הנוגעים למזונות, רכוש, משמורת ילדים ועוד.
הסכם טרום נישואין נועד לפתור בעיות שעלולות לצוץ לאחר פרידת השניים וכן למנוע מחלוקות וויכוחים בנושאים טכניים, עקב רגישות רבה של הצדדים. לצערנו, הדוגמא הרווחת נוגעת לילדים ולהפיכתם ל"קלפי מיקוח" בהליך גירושין של הוריהם. אז, ינסה כל הורה לתמרן בהחלטות הנוגעות לילדים, במטרה להרע לצד השני – וזאת מבלי לחשוב בצורה אובייקטיבית על טובת הילדים המשותפים. הסכם טרום נישואין יוכל למנוע זאת על ידי עיגון הדברים מראש, כאשר ההחלטה המתקבלת הינה שקולה ואחראית. כמו כן, קיום הסכם שכזה, יוכל למנוע התארכות הליכים בבתי המשפט ובערכאות השונות, ייעול וחסכון כספי.
הסכם חיים משותפים – מה המשמעות?
הסכם טרום נישואין הינו תקף כאשר מדובר בזוגות שנישאים כדת וכדין, משום שבישראל, נישואין הינם מכוח הדין הדתי. זוגות שחיים יחד ואינם נשואים, יוכלו לערוך הסכם זהה בתכליתו, שהוא הסכם חיים משותפים. מדובר בהסכם שאותו יכולים לערוך זוגות שאינם מעוניינים למסד את הקשר שלהם בנישואין, או לחילופין, זוגות שהמדינה אינה מכירה ביכולתם להינשא, למשל: חד מיניים, זוגות מעורבים דתית, זוגות אסורים בהתאם להלכה (כמו כהן וגרושה) וכדומה.
הסכם חיים משותפים, חשוב יותר לזוגות שאינם נשואים, משום שהוא מסדיר את הנושאים הכרוכים בזוגיות (לרבות ענייני רכוש) וכן מגדיר את מערכת היחסים בין בני זוג, למרות שאינם נשואים. אחת הדוגמאות לזוגות שיבחרו לבצע הסכם מסוג זה, היא זוגות ידועים בציבור. על זוג כזה להראות כי השניים מנהלים חיים משותפים, על ידי ניהול משק בית ומגורים תחת אותה קורת גג. בשונה מהסכמים אחרים, אין צורך לתקף משפטית הסכם זה, אך על מנת לחזקו ולתת לו תוקף משפטי, יהיה ניתן לפנות לגורם מתאים, אשר יעבור על ההסכם ויחתום עליו, כמו: עורך דין, שופט, נוטריון ועוד. במרבית המקרים, הסכם זה יכלול הצהרה בדבר זוגיות השניים , ענייני רכוש, עניינים הנוגעים לפרקי זוגיות קודמים (במידה ויש), נושאים הנוגעים לילדים וחינוכם וכן פירוט מה קורה בעת הפרידה. משום שלא מדובר בסיום היחסים בגט, יהיה ניתן לקבוע מתי נכנסת לתוקף הפרידה ועוד.
הסכם ממון:
הסכם ממון הינו הסכם ספציפי, הנוגע לעניינים רכושיים בלבד. הסכם זה לרוב ייעשה כאשר השניים או אחד מהם צברו רכוש בטרם החלו בחיים משותפים. לאחרונה, הסכם זה נהיה מקובל וזוגות רבים פונים לבצעו. ההסכם יכלול שני פרקים עיקריים: פירוט הנכסים הקיימים לפני מערכת היחסים ומה ייעשה בנכסים בעת פרידה. מדובר בהסכם ספציפי, שגובר על הסכמים כלליים. כמו כן, ההסכם העדכני ביותר, הוא זה שיהיה רלוונטי לעניינם של השניים בעת פרידה.
לסיכום:
אנו תמיד ממליצים להיעזר בעורך דין משפחה, אשר יבחן את מתכונת ההסכם המתאימה ביותר לנסיבות הספציפיות.
