כאשר שני הורים לילד משותף אינם חיים יחדיו ולאחד מהם ישנה משמורת על ילדיהם המשותפים, אזי להורה השני יש זכות לקיום הסדרי ראייה, שהם למעשה, זמני מפגש קבועים ופורמליים עם ילדיו. בדרך כלל, ההסדרים הללו מובאים בצורת הסכם וכמו כל חוזה אחר, גם אותו ניתן להפר. עם זאת, כאן, לעומת חוזים אחרים, מדובר בתקינות הקשר עם ילדים, אשר בית המשפט מבקש להגן עליהם, מתוך עקרון "טובת הילד". במאמר שלפניכם/ן נסקור: מהם הסדרי ראייה, מתי תחשב הפרה של הסדרי הראייה ואילו סנקציות יופעלו בגין ההפרה.
מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף ליעוץ על ידי עורך דין לענייני משפחה.
מהם הסדרי ראיה:
הסדרי ראייה אלו הסכמים אשר מגדירים את כמות, אופן ותדירות המפגשים, בין הורה שאינו משמורן לבין ילדיו. ההסדרים הללו הינם הסכמים משפטיים מחייבים. הסדר ראיה יכול לבוא לידי ביטוי בצורה של פסק דין שניתן על ידי בית המשפט, או בצורה של הסכם מרצון בין ההורים.
ראשית, יש להבהיר מיהו הורה משמורן. מדובר בהורה שהילדים נמצאים תחת חסותו בעת פרידה בין שני ההורים או בעת מגורים בבתים אחרים. להורה המשמורן תהיה משמורת בלעדית על ילדיו ולהורה השני, שאינו משמורן, יחולו הסדרי ראיה. משמורת נוספת הקיימת בישראל, היא משמורת משותפת. במשמורת זו, לא יחולו הסדרי ראיה, מכיוון שזמני החסות על הילדים, מתחלקים שווה בשווה בין שני ההורים.
הסכם בדבר הסדרי הראייה, יינתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה, או לחילופין, על ידי בית הדין הרבני, במידה ומשמורת הילדים תיכרך בתביעת הגירושין בין ההורים. בישראל, הסדרים סטנדרטיים יכללו שני מפגשים שבועיים בני 4 שעות כל אחד, בשעות אחר הצהריים. במידה ויבקשו בית המשפט או הצדדים, יפורטו גם מקום המפגש והמעשים שיבוצעו במהלך המפגשים. כמו כן, סופי השבוע יתחלקו לסירוגין. אלו הם הסדרי ראיה מקובלים, אך כמובן במידה והדבר מוסכם על ההורים, ניתן לקיים הסדרי ראיה שונים ומורחבים בהרבה.
מתי תחשב הפרה של הסדרי ראיה:
כאמור, הסדרי ראייה הינם הסכמים משפטיים מחייבים, הניתנים על ידי בית המשפט או בית הדין הרבני ומכאן קמה חובה על כל הצדדים לביצועם. בקיום ההסדר קיימים שלושה גורמים שונים: ההורה המשמורן, ההורה שאינו משמורן והילדים עצמם. כל אחד מאלה יכול להביא להפרת ההסכם.
ההורה המשמורן יכול להביא להפרה, על ידי שתי דרכים עיקריות: מניעה ושיבוש המפגשים או הסתת הילדים כנגד ההורה שאינו משמורן וכך להוביל לחוסר רצון להיפגש עמו. מצד שני, ההורה שאינו משמורן, יוכל להפר את ההסכם במספר דרכים, אשר בעיקרן הן – אי קיום ההסכם. כלומר, אי הגעה למפגשים או אי ביצוע האמור בהסכם.
הפרה על ידי הילדים תסווג לרוב לפי גילם והבנתם את הסיטואציה. לרוב, אי קיום יהיה באי רצון לקיים את המפגשים. השאלה שאותה ישאל בית המשפט, בבוחנו את ההפרה, היא: האם דעתם של הילדים מוסחת על ידי גורם חיצוני (ואז אין הדבר קורה באחריותם) או שהם עצמם, מרצונם החופשי, אינם מעוניינים במפגש עם ההורה שאינו מגדל אותם, מכל מיני סיבות.
סנקציות בגין ההפרה:
הסנקציות השונות שאותן יכול להטיל בית המשפט לענייני משפחה, או לחילופין, בית הדין הרבני, משתנות בהתאם למי שהפר את ההסכם. כאשר מדובר בהפרה שיטתית ומכוונת, תתערב הערכאה הרלוונטית ותוכל להטיל סנקציות על המפר.
במידה ומדובר בהורה המשמורן, אשר מסית או הילדים או מונע מהם את המפגשים, בית המשפט יכול לתפוס זאת כפגיעה בטובת הילד ובמקרים חריגים אף לשלול את משמורתו של אותו הורה ולהעבירה להורה שאינו משמורן.
במקרים פחות קיצוניים, ניתן להורות על הפחתת דמי המזונות המשולמים על ידי האב (במידה ולא מדובר במשמורת משותפת, שהרי אז המזונות לרוב מתחלקים באופן שווה, לאור פסיקת בית המשפט העליון לאחרונה). אם מדובר בהפרה על ידי ההורה שאינו משמורן, יראה זאת בית המשפט כזלזול בהסכם ויוכל לקבוע מספר דברים בהתאם לטובת הילדים ולנסיבות: חיוב קיום מפגשים במיקום ספציפי, או לחילופין, ביטול ההסדרים, העלאת דמי המזונות כקנס על הזמנים שבהם ההורה האחר נאלץ לשלם במקום המפגשים ואפילו פיצוי עונשי. במידה וההפרה תהיה מצד הילדים, בית המשפט יכול להורות על הפחתה או על ביטול דמי המזונות.
סיכום:
הסדרי ראייה הם נושא משמעותי מאוד במסגרת הליך הגירושין. בנוסף, כל קביעה הנוגעת להסדרי ראיה, יכולה להביא להשלכות כלכליות ורגשיות, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. אי לכך, מומלץ ואף רצוי להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, כאשר מסדירים לראשונה הסדרי ראייה או מבצעים שינוי בהסדרי ראייה קיימים.
