דיון בנושא משמורת ילדים יתנהל בערכאה המשפטית הרלוונטית, בעת פרידה של בני זוג. אז, יהיה צורך להסדיר את אורח חיי הילדים, וזאת מבחינה משפטית, במטרה להבטיח את עקרון "טובת הילד" ולוודא שהילדים ניזוקים באופן מינימלי מהחלטת הוריהם. הערכאות אשר עוסקות בענייני משמורת הן: בית המשפט לענייני משפחה, שמתמחה בכל הנוגע לתא המשפחתי, ובית הדין הרבני – במידה ועניין המשמורת כרוך בהליך הגירושין של בני הזוג. כמו כן, ענייני משמורת יכולים להיפתח שוב, גם לאחר שנדונו בעבר – וזאת בשל שינוי בנסיבות, בין אם של ההורים ובין אם של הילדים.
מכאן, הרי שבמאמר זה נסקור: מהי משמורת ילדים ומהו ההבדל בינה לבין המונח אפוטרופסות, סוגי המשמורת הקיימים – משמורת בלעדית והסדרי ראייה וכן משמורת משותפת.
בנוסף, חשוב להדגיש שהמאמר שלפניכם הוא אומנם מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות אך בד בבד, בשום אופן, לא רצוי לראותו בתור דבר המשמש תחליף לייעוץ משפטי עם עורך דין מוסמך בתחום דיני המשפחה.
משמורת ילדים וההבדל מאפוטרופסות:
משמורת ילדים היא מושג משפטי, אשר מטרתו לקבוע היכן יגדלו הילדים ומי יהיה אחראי עליהם בשגרה, כלומר – מי יהיה ההורה המשמורן. המונח משמורת שונה מאפוטרופסות, שבה שני ההורים ימשיכו לשמש כאפוטרופוסים טבעיים לילדם ולקבל החלטות חשובות בעניינו. ענייני המשמורת נוגעים לנושאים היום יומיים ופחות לעניינים מהותיים.
כאמור, נושא משמורת ילדים יעלה כאשר חל שינוי בחייהם של ההורים, לרוב בשל פרידה ולכן צריכה להתקבל החלטה שקולה בנוגע לגידולם של הילדים, באיזה בית ישהו וכיצד יתנהלו חייהם. החלטה זו תתקבל ללא כל מניע או שיקול שגורע מטובת הילד. זאת ועוד, בשל בחינת טובת הילד הספציפי, יכולים להיווצר מקרים שבהם אחים לאותם הורים, יגורו בבית נפרדים, מכיוון שלכל אחד מהם יש הורה משמורן אחר.
בישראל ישנם שני סוגי משמורת ילדים: האחד משמורת בלעדית וכנגזרת ממנה הסכמים הנוגעים להסדרי ראייה עם ההורה שאינו משמורן, ומשמורת משותפת, שהחלה לחלחל בעת האחרונה יותר ויותר, בשל תפיסת ההורות המשותפת.
משמורת בלעדית – מה הדין ומה המשמעות:
משמורת בלעדית הינה סוג של משמורת, שבה הורה אחד יוגדר כהורה משמורן ולו תהיה הסמכות בשגרה בדבר החלטות הנוגעות לילד. בפועל, הילד יתגורר עמו ומכאן קבלת ההחלטות בשגרה. בכל הנוגע להחלטות מהותיות, יהיה על ההורה המשמורן להתייעץ עם ההורה שאינו משמורן. לצערנו, במקרים שבהם אין תקשורת בין שני ההורים, ההחלטות המהותיות יתקבלו בין כותלי בית המשפט.
חשוב לציין כי ברוב המקרים, ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם, בשל חזקת הגיל הרך אשר קובעת זאת, פרט למקרים חריגים מאוד (הנוגעים לאי מסוגלות הורית מצד האם או מחלה קשה). כתפיסה חברתית, האם היא המטפלת ולכן המשמורת תהיה נתונה לה במרבית המקרים. תפיסה זו החלה אט אט להשתנות והחלו להיטמע עקרונות ההורות המשותפת ומעורבות רבה של האב בגידול הילדים. במערכת המשפט, כמו בכל דבר, הדברים הם צעד אחד אחר המציאות ולכן יש על כך ביקורת רבה.
משמורת משותפת:
משמורת משותפת הינה סוג משמורת שבו שני ההורים יהוו "הורים משמורנים". כלומר, זמן השהות של הילד אצל כל אחד מהוריו, יהיה שווה. בפועל, לילד יהיו שני חדרים בשני בתים שונים וזמנו יתחלק שווה בשווה בין שני המקומות. מדובר ביתרון גדול על פי תפיסת ההורות המשותפת, הדוגלת במעורבותם של שני ההורים בגידול הילד, דבר שעד כה היה שמור לנשים בלבד.
עם זאת, משמורת משותפת אינה מתאימה לכל משפחה. כאשר מדובר בילדים עד גיל 6, חזקת הגיל הרך חלה עליהם ולכן לא יהיה ניתן להחיל משמורת משותפת. בנוסף, יש צורך בקרבה גיאוגרפית בין ההורים ושמירה על המסגרת החברתית והלימודית. כמו כן, עדיפים יחסים סבירים בין ההורים ויכולת תקשורת, על מנת לאפשר את הסידור האמור.
הסדרי ראייה:
להורה שאינו משמורן ייקבעו הסדרי ראיה. אלו הם זמנים מוגדרים למפגשים בין ההורה לילדיו. כיום מכנים זאת זמני שהות ולא הסדרי ראייה, כדי להימנע מהגדרה מעיקה. מטרתם של הסדרי ראייה היא להבטיח קשר עם שני ההורים, גם אם הילדים אינם חיים עם אחד מהם. כל זאת – בשל טובת הילד. בישראל, זמני שהות סטנדרטיים עומדים על שני מפגשים שבועיים, בני ארבע שעות בכל פעם, כאשר סופי שבוע הם לסירוגין.
